פירוש התורה - וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ: הֵן נִזְבַּח אֶת-תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, לְעֵינֵיהֶם--וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת וארא:

[שמות ח כב] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ:  הֵן נִזְבַּח אֶת-תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, לְעֵינֵיהֶם--וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר מֹשֶׁה, לָא תָּקֵין לְמֶעֱבַד כֵּין, אֲרֵי בְּעִירָא דְּמִצְרָאֵי דָּחֲלִין לֵיהּ, מִנֵּיהּ אֲנַחְנָא נָסְבִין לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהַנָא:  הָא נְדַבַּח יָת בְּעִירָא דְּמִצְרָאֵי דָּחֲלִין לֵיהּ, וְאִנּוּן יְהוֹן חָזַן--הֲלָא יֵימְרוּן לְמִרְגְּמַנָא. 

[תרגום יונתן] וַאֲמַר משֶׁה לָא תַקִין לְמֶעֱבַד כֵּן אֲרוּם אִמְרַיָא דְהִינוּן טַעֲוַותְהוֹן דְמִצְרָאֵי מִנְהוֹן נִיסַב וְנִקְרְבָא קֳדָם יְיָ אֱלָהֵן הָא אִין מְקַרְבִין אֲנָן יַת טַעֲוַותְהוֹן דְמִצְרָאֵי קֳדָמֵיהוֹן הוּא מִן דִינָא הוּא לְאַטָלָא יָתָן בְּאַבְנִין: 

א' תרגום יונתן בעברית:

"ואמר משה, לא טוב לעשות כך היות והכבשים שהם טעות (כינוי לעבודה זרה) של המצריים, ואם מהם ניקח ונקריב לפני ה' אלוקינו הרי אם נקריב אנחנו את הטעות של המצריים לפניהם, אז מן הדין (מן הצדק) הוא שיזרקו עלינו אבנים."

אִמְרִיָּא   -   כָּעֲסָה

מִינְּהוֹן   -   מֵהֶם

אִינוּן   -   הֵם

הָא   -   הֲרֵי; הֲא; אֲבָל; זֹאת

אִין   -   הֵן; כֵּן

-          רש"י מפרש:

תועבת מצרים - יראת מצרים כמו (מלכים ב כג) ולמלכום תועבת בני עמון ואצל ישראל קורא אותה תועבה ועוד י"ל בלשון אחר תועבת מצרים דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים שהרי יראתם אנו זובחים

"ולא יסקלנו" בתמיהה

-          אפשר אולי לראות כאן, בפסוק זה, מידת הרגישות של משה רבינו ע"ה אל המנהגים והדעות הדתיים

של מצרים, כאשר אומר לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. ודבר זה מוסבר ומודגש בתרגומים.

לעניות דעתי, זה רמז חשוב גם לימינו אלה, להתחשב, לכבד, ולהיות רגיש לדתות העמים האחרים, אפילו שהם עבודת אלילים.

אבל, לא כך על ישראל: על ישראל להקפיד באפס סבלנות ובקנאה על עבודת ה' אלוהינו הקדוש ברוך הוא!