פירוש התורה - וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם: פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת יתרו:

[שמות יט כא] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם:  פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. 

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה, חוֹת אַסְהֵיד בְּעַמָּא:  דִּלְמָא יְפַגְּרוּן קֳדָם יְיָ לְמִחְזֵי, וְיִפּוֹל מִנְּהוֹן סַגִּי. 

[תרגום יונתן] וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה חוּת אַסְהִיד בְּעַמָּא דִּלְמָא יְכַוְּונוּן קֳדָם יְיָ לְאִסְתַּכְּלָא וְיַפִּיל מִנְהוֹן רַב דִּבְהוֹן:

[ירושלמי (קטעים)] וְיִפּוֹל מִנְהוֹן אוֹכְלוּסִין סַגְיָין:

א' תרגומים דומים למקרא.

ב' תרגום יונתן בעברית:

"ואמר ה' למשה, תרד ותעיד (תוכיח) בעם: כאשר למה יכוונו לפני ה' להסתכל (לראות את ה') ויפלו מהם (מעם ישראל) הרבה שבהם."

אַסְהִיד   -   הֵעִיד; הָעֵד (צווי)

חוּת   -   רֵד

-          יש אולי בתרגום יונתן רמז מעניין: בני ישראל יקבלו עונש, וְיַפִּיל מִנְהוֹן רַב דִּבְהוֹן, רק בגלל הכוונה שלהם, של בני ישראל,

לראות, להסתכל את ה' דִּלְמָא יְכַוְּונוּן קֳדָם יְיָ לְאִסְתַּכְּלָא.

דבר דומה נמצא גם בפסילת קורבן, רק על ידי מחשבה, כוונה, ואולי גם במצבים אחרים שביחס לקשר בין בני ישראל לבין הקב"ה.

לעומת זה, לעניות דעתי, ביחס לקשר בין בני אדם, מה שקובע זה הדיבור, לא מספיק המחשבה, הכוונה שבלב.

יכול להיות שההבדל בא בגלל יכולת ה' לראות ולדעת 'מה שבלב והכליות' של אדם, אין צורך בדיבור.