בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים חיים רחמים
כתוב בספר בראשית, פרשת וירא:
[בראשית יט יז] וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה,
וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד
בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה.
[תרגום אונקלוס] וַהֲוָה כַּד אַפֵּיק יָתְהוֹן לְבָרָא,
וַאֲמַר חוּס עַל נַפְשָׁךְ--לָא תִּסְתְּכִי לַאֲחוֹרָךְ, וְלָא תְּקוּם בְּכָל
מֵישְׁרָא: לְטוּרָא אִשְׁתֵּיזַב, דִּלְמָא תִּלְקֵי.
[תרגום יונתן] וַהֲוָה בְּאַפְקָתְהוֹן יַתְהוֹן לְבָרָא
וְהָדָר חַד מִנְהוֹן לִסְדוֹם לְחַבְּלוּתָהּ וְחַד אִשְתָּאֵר עִם לוֹט וְאָמַר
לֵיהּ חוּס עַל נַפְשָׁךְ לָא תִּסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָךְ וְלָא תְקוּם בְּכָל
מֵישְׁרָא לְטַוְורָא אִשְׁתְּזִיב דִילְמָא תִּשְׁתֵּצֵי:
א' תרגום
אונקלוס דומה לתורה.
ב' תרגום
יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 185]):
" ויהי כהוציאם אותם החוצה, וחזר
אחד מהם לסדום להשחיתה, ואחד נשאר עם לוט, ויאמר לו: חוס על נפשך, אל תביט לאחריך,
ואל תעמוד בכל המישור, אל ההד המלט פן הספה."
כתוב באותו הספר ([שרת"י במדינות – בראשית דף 185-187]):
"דהיה
קשה למתרגם, שהכתוב פתח בלשון רבים: ״בהוציאם״ אותם החוצה, וסיים בלשון יחיד:
״ויאמר״ המלט וגו'. לכן פירש, שאחר
שהוציאו המלאכים את לוט ובני ביתו החוצה, חזר אחד מן המלאכים לסדום, להפוך אותה,
והשני נשאר להציל את לוט, ועל המלאך השני נאמר מלות: ״ויאמר״ המלט וגו׳."
-
יכול להיות שהסבר הספר ([שרת"י במדינות – בראשית דף 185-187])
לא נכון. מפני שהמילה כְהוֹצִיאָם שבמקרא היא כשהוציא אותם ,
ז"א, כאשר המלאך (אחד) הוציא את לוט, אשתו, ובנותיו של לוט (רבים).
לכן, לא היה צריך תרגום יונתן להסביר שיצוא שני מלאכים, ואחד חזר לסדום.
-
אבל, גם לפי פירוש אבן עזרא:
ומלת כהוציאם — שם
הפועל, ואינו כמו "להוציאם מארץ מצרים" (שמות יב מב); והמ"ם
סימן הפועלים, והם המלאכים, ו"אותם" פעולים.
-
אני מבין שההנחה שהיו שני מלאכים באה בגלל כפל המילים, גם כהוציאם וגם
אֹתָם. לכן, הוציאם הפועלים הרבים (מלאכים), אֹתָם הפעולים
הרבים (לוט, אשתו, ובנותיו של לוט). אבל יכול להיות גם הדגש על אותם (לוט,
אשתו, ובנותיו של לוט). ואז, יש אולי לחשוב ולחפש רמז אחר בתוספת שבתרגום יונתן.
-
יכול להיות שההסבר שתרגום יונתן מביא על שני המלאכים, מקורו
גם במקרא, פסוק אחד קודם:
[בראשית יט טז] טז וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ
וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו;
וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר.
כתוב במקרא וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים, הרי ברור
שהיו כמה אנשים (מלאכים), לפחות שניים.
גם כתוב במקרא בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד
שְׁתֵּי בְנֹתָיו. לוט, אשתו, ושתי בנותיו, הם ארבעה אנשים, ארבע ידיים.
להחזיק בארבע ידיים יש צורך בשני מלאכים.
ומזה, יכול להיות שזה המקור של התוספת בפירוש יונתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה