פירוש התורה - אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת ויחי:

[בראשית מט ז] אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. 

[תרגום אונקלוס] לִיט רֻגְזְהוֹן אֲרֵי תַּקִּיף, וְחֵימַתְהוֹן אֲרֵי קַשְׁיָא; אֲפַלְּגִנּוּן בְּיַעֲקוֹב, וַאֲבַדְּרִנּוּן בְּיִשְׂרָאֵל. 

[תרגום יונתן] אֲמַר יַעֲקב לוּט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם כַּד עָלוּן לְגַוָהּ לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן דְתַּקִיף וְחֵמַתְהוֹן עַל יוֹסֵף אֲרוּם קַשְׁיָא אָמַר יַעֲקב אִין שַׁרְיַין הִינוּן תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא לֵית מְלִיךְ וְשׁוּלְטַן דִיקוּם קָדָמֵיהוֹן אַפְלִיג אַחְסָנַת בְּנוֹי דְשִׁמְעוֹן לִתְּרֵין חוּלְקִין חוּלַק חַד יִפּוֹק לֵיהּ מִגוֹ אַחְסָנַת בְּנֵי יְהוּדָה וְחוּלַק חַד בֵּינֵי שְׁאַר שִׁבְטַיָא דְיַעֲקב וַאֲבַדַר שִׁבְטָא דְלֵוִי בְּגוֹ כֻלְהוֹן שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל:

[ירושלמי (קטעים)] לִיט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם דַעֲלוּ לְגַוָהּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן אֲרוּם תַּקִיף הֲוָה וּבַחֲמַתְהוֹן אַרוּם קַשְׁיָא הֲוָת: אָמַר אֲבוּנָן יַעֲקב אִין שַׁרְיָן הִינוּן כַּחֲדָא לֵית אוּמָא וּמַלְכוּ יָכְלָא לְמֵיקַם מִן קָמֵיהוֹן אַפְלִיג יַת שִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן סַבָּרִין מַלְפֵי אוֹרַיְתָא בִּכְנִשְׁתָּא דְיַעֲקב וְאִיבַדַר יַת שִׁבְטָא דְלֵוִי בְּבָתֵּי מֶדְרָשַׁיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 577]):

"אמד יעקב: ארור היה הכרך של שכם, כאשד באו לתוכה להחריב אותה באפם אשר עז, ובאבדתם על יוסף כי קשתה. אמר יעקב: אם שוכנים הם (שמעון ולוי) שניהם כאחד, אץ מלך ושלטון אשר יקום לפניהם, (לכן) אחלק נחלת בניו של שמעון לשני חלקים, חלק אחד יצא לו מתחת נחלת בני יהודה, וחלק אחד בין שאר השבטים של יעקב, ואפיץ שבטו של לוי בתוך כל שבטי ישראל."

ב' ירושלמי (קטעים) דומה לתרגום יונתן, אבל מוסיף:

אַפְלִיג יַת שִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן סַבָּרִין מַלְפֵי אוֹרַיְתָא בִּכְנִשְׁתָּא דְיַעֲקב וְאִיבַדַר יַת שִׁבְטָא דְלֵוִי בְּבָתֵּי מֶדְרָשַׁיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל: שבעברית אחלק את שבט שמעון חושבים מלמדי התורה בקהילותיו של יעקב, ואאבד את שבט לוי בבתי המדרשות של בני ישראל.

-          יעקב אבינו מתנגד בתוקף לעזות אפם של שמעון ולוי, וגם לקשות העורף שלהם. אבל, יעקב אבינו

מצא פתרון להשתמש בתכונות אלה לטובת עם ישראל: ללמד את הילדים תורה (עזות אפם) ולשמור על האמונה בהקב"ה (קשה עורף).

יש כאן רמז עצום: אין תכונה טובה, ותכונה פחות טובה. הכול לטובה! אבל, לאדם יש חופש הבחירה באיזה כיוון, באיזה תחום, באיזה אופן להשתמש בתכונות שלו. והכול לטובה!