פירוש התורה - וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף, זֶה פִּתְרֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת, הַשָּׂרִגִים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת וישב:

[בראשית מ יב] וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף, זֶה פִּתְרֹנוֹ:  שְׁלֹשֶׁת, הַשָּׂרִגִים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר לֵיהּ יוֹסֵף, דֵּין פֻּשְׁרָנֵיהּ:  תְּלָתָא, שִׁבְשִׁין--תְּלָתָא יוֹמִין, אִנּוּן.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר לֵיהּ יוֹסֵף דֵין סוֹף פּוֹשְׁרָנָא דְחֶלְמָא תְּלָתֵי מְצוֹגְיָא תְּלָתֵי אַבְהַת עַלְמָא אִינוּן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב דְמִן בְּנֵי בְנֵיהוֹן עֲתִידִין לְמִישְׁתַּעְבְּדָא לְמִצְרַיִם בְּטִינָא וּבְלִיבְנָא וּבְכָל פּוּלְחָנָהָא בְּאַנְפֵּי בְרָא וּמִן בָּתַר כְּדוֹן מִתְפָּרְקִין עַל יַד תְּלַת רַעֲיָין וְדִי אֲמַרְתְּ נְסִיבִית יַת עִינְבַיָיא וְעַצְרִית יַתְהוֹם לְכַסָא דְפַרְעה וִיהָבִית יַת כַּסָא לִידָא דְפַרְעה הוּא פְיָילָא דְרוּגְזָא דְעָתִיד פַּרְעה שָׁתֵי בְּעִקְבָא וְאַתְּ רַב מְזוֹגַיָא תְּקַבֵּל אֲגַר טַב עַל חֶלְמָךְ טַב דְחָלַמְתָּא וּפוֹשְרָנֵיהּ דֵין הוּא לָךְ תְּלָתֵי מְצוֹגְיָיא תְּלָתָא יוֹמִין הִינוּן לְפוּרְקָנָךְ: 

[ירושלמי (קטעים)] וַאֲמַר לֵיהּ יוֹסֵף דֵין הוּא פִּתְרוֹנֵיהּ דְחֵלְמָא תְּלְתָא שַׁרְבִטַּיָּא אִנּוּן תְּלָתָא אֲבְהָתֵי עַלְמָא אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב דְּמִן בְּנֵי בְנֵיהוֹן עֲתִידִין לְמִשְׁתַּעְבְּדָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וַעֲתִידִין לְמִתְפָּרְקָא עַל יְדֵי תְּלָתָא פַּרְנָסִין מְהֵימְנִין וְאִנּוּן מְתִילִין כִּסְגּוֹלַיָיא וְדִי אָמְרַת נְסֵבִית יַת עִינְבַיָּא וַעֲצָרִית יַתְהוֹן בְּכַסָּא דְפַרְעה וִיהָבִית יַת כַּסָּא לְגוֹ כַף יְדוֹהִי דְפַרְעה הוּא כַּסָּא דְפוּרְעָנוּתָא דְּפַרְעה עָתִיד לְמִשְׁתֵּי בְּעִקְּבָא. וְאַתְּ רַב מְזוֹגַיָּא לָא מוֹבְדִין אַגְרָךְ דִּי חֲלַמְתְּ חִלְמָא טָבָא הָדֵין בְּרַם פִּתְרוֹנֵהּ דְחֶלְמָא לָא הֲוָה יוֹסֵף אָמַר לֵהּ יוֹמִין בָּתַר דֵין פָּתַר לֵיה יוֹסֵף הֵיךְ מַה דְּהַוָה שְׁפַר בְּאַפּוֹי וַאֲמַר לֵהּ יוֹסֵף תְּלָתָא שַׁרְבִטַּיָּא תְּלָתָא יוֹמִין אִנוּן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 468]):

"ויאמר לו יוסף: זה סוף פתרונו של החלום, שלושת השריגים, שלושה אבות העולם הם,  אברהם, יצחק, ויעקב, שמן בני בניהם עתידים להשתעבד למצרים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, שהם ג׳ מיני עבודה במצרים, המרומזים ג״כ בג׳ השריגים, ואחרי כן נפדים ע׳׳י השלשה רועים (שהם משה, אהרן ומרים, כדאי׳ בתענית (ט),  והם ג״כ נרמזים בג׳ השריגים),  ואת אשר אמרת: לקחתי את הענבים, ואשחט אותם אל כוס

פרעה, ואתן את הכוס אל כף פרעה, היא הכום של רוגז שעתיד פרעה לשתות בסוף, ואתה, שר המשקים, תקבל שכר טוב על החלום טוב שלך אשד חלמת, ואף אני אבשרך בשורה טובה, שכעבור שלשה ימים תהיה נפדה וניצול מבית האסורים."

-          ירושלמי (קטעים)דומה לתרגום יונתן.

-          רש"י מסביר:

שלשת ימים הם - סימן הם לך לשלשת ימים ויש מדרשי אגדה הרבה (חולין צב)

-          יוסף נביא, הוא רואה את המעשי העתיד, וקורה מה שיוסף אומר. אבל נביא, הכול ברוח הקודש

ובהשגחת הקב"ה.

יש דבר מעניין בתרגום יונתן: יוסף רואה את העתיד, גם את שעבוד (עבדות) בני ישראל במצרים. לכן, היה אולי יכול למנוע זאת, אם היה מספר את נבואתו לבני ישראל, והיה שולח אותם בחזרה הביתה, אל ארץ כנען. אבל לא כך הדברים. יוסף ראה ברוח הקודש שתהליך השעבוד של בני ישראל במצרים הוא בהשגחת הקב"ה וחייב להיות כדי לבנות ולזכך עם ישראל. זה ההשגחה העליונה של הקב"ה.