פירוש התורה - וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת מקץ:

[בראשית מב כג] וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף:  כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.

[תרגום אונקלוס] וְאִנּוּן לָא יָדְעִין, אֲרֵי שָׁמִיעַ יוֹסֵף:  אֲרֵי מְתֻרְגְּמָן, הֲוָה בֵּינֵיהוֹן. 

[תרגום יונתן] וְאִינוּן לָא הֲווֹ יָדְעִין אֲרוּם שָׁמַע הֲוָה יוֹסֵף בְּלִישַׁן בֵּית קוּדְשָׁא אֲרוּם הֲוָה מְנַשֶׁה לִמְתוּרְגְמָן בֵּינֵיהוֹם:

[ירושלמי (קטעים)] וְהִינוּן לָא הֲווּ יָדְעִין אֲרוּם הֲוָה שְׁמִיעִי יוֹסֵף בִּלְשַׁן בֵּית קוּדְשָׁא אֲרוּם הֵיךְ כִּמְתוּרְגְמַן הֲוָה מְנַשֶׁה קָאִים בֵּינֵהוֹן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 497]):

"והם לא ידעו שיוסף מבין בלשון הקודש, מפגי שמנשה היה המתורגמן ביניהם."

-          תרגום יונתן מפרש בִּלְשַׁן בֵּית קוּדְשָׁא שמתורגם בעברית בלשון הקודש . גם בתרגום באנגלית של

תרגום יונתן כתוב the holy language .

אפשר לשאול, איפה בֵּית בתוך התרגומים לעברית או אפילו לאנגלית?

בֵּית וַועֲדָא (ברכות כד ב)   -   בֵּית הַוַּעַד

קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא   -   הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

לכן, היה אולי צריך לתרגם לעברית בלשון הבית הקדוש. אם כך, אפשר לתרץ מה זאת אומרת, אולי הבית הקדוש הוא בית ישראל, או אולי בית המקדש.

לכן, לפי התירוצים האלה, לא השפה בעצמה היא קדושה, אלא אלה שמשתמשים בה, אם זה בית ישראל, אם זה בית המקדש. בגללם, גם השפה שהם מדברים בה, הופכת להיות לשון הקודש.

אפשר אולי לתרץ עוד, השימוש המחודש בשפה העברית בימינו, בעצם זה קידוש מחדש של שפת הקודש.

-          תרגום יונתן מוסיף אֲרוּם הֲוָה מְנַשֶׁה לִמְתוּרְגְמָן שבעברית כאשר היה מנשה המתורגמן.

מנשה, הוא הבן הבכור של יוסף. הוא היה יודע גם השפה המצרית, אבל גם השפה העברית. לפי תרגום יונתן, זאת הוכחה שבני ישראל במצרים, ידעו ודברו בשפתם המקורית, בעברית. בני ישראל לא שכחו ולא הזניחו את שפתם, כמו לא שינו את שמותיהם, ואת לבושם.

ב' תרגומים דומים למקרא.