פירוש התורה - וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

 כתוב בספר שמות, פרשת בשלח:

[שמות טז ח] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה. 

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר מֹשֶׁה, בִּדְיִתֵּין יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע, בְּדִשְׁמִיעָן קֳדָם יְיָ תֻּרְעֲמָתְכוֹן, דְּאַתּוּן מִתְרָעֲמִין עֲלוֹהִי; וְנַחְנָא מָא, לָא עֲלַנָא תֻּרְעֲמָתְכוֹן אֱלָהֵין עַל מֵימְרָא דַּייָ.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר משֶׁה בְּדֵין תֵדְעוּן בִּדְיַזְמִין יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּישְרָא לְמֵיכוֹל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִשְבּוֹעַ בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יַת תּוּרְעֲמוּתְכוֹן דְּאַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹי וַאֲנַחְנָא מָה אֲנַן חֲשִׁיבִין לָא עֲלָנָא תּוּרְעֲמַתְכוֹן אֱלָהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ:

א' תרגומים דומים למקרא.

ב' לעניות דעתי, יש בפסוק זה חזרה מסוימת על הפסוק הקודם. אמרו חז"ל, שכאשר דבר מסוים חוזר על עצמו בתורה, יש בכול זאת דבר חדש בתוך הפסוק. מעניין אולי לבדוק ולחשב מה חדש ושונה בפסוק זה לעומת הפסוק הקודם.

כתוב בפסוק הקודם, ובהמשך בפסוק זה:

[שמות טז ז] וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ.

[שמות טז ח] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה. 

-          הפסוק הזה מוסיף בפירוש לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.

יש בפסוק זה ביטוי לענווה של משה רבינו ע"ה, משה רבינו לא רוצה להיות המתווך בין כנסת ישראל לבין הקב"ה, אפילו שתפקיד זה היה יכול להביא למשה רבינו הרבה כבוד והטבו, כמו להיות מלך עם ישראל. משה רבינו אומר אל בני ישראל, תדברו ישירות עם הקב"ה. לפי מה שאני יודע, גם ציבור החסידים, ביניהם גם הרב נחמן מברסלב דוגלים בגישה דומה, של שיחה ישירה, התוועדות, בין היהודים לבין הקב"ה.

לעניות דעתי, הקב"ה שמח מאד ומאושר כאשר בני ישראל מדברים אתו, מספרים לו את השמחות ואת הקשיים והצרות שלהם, ואת הבקשות שלהם. הקב"ה מעניש את מי שעובר על המצוות שלו. למשל, לעניות דעתי, קורח ועדתו נענשו לא מפני שגם הם רצו לדבר עם הקב"ה, אלא מפני שהם קמו, מרדו בשלטון הקב"ה.

ג' בפסוק הקודם, שאלתי שאלה: מה המצוות של הרב, או של מרא דאתרא (אדון המקום). אפשר אולי תירוץ כזה:

מצוות הרב (מצוות מרא דאתרא)

א' הרב לפני כול, יהודי. לכן, כול ההלכות של יהודי תוקפות גם לגבי הרב. עוד יותר, הרב הוא הראשון לתת דוגמה אישית בביצוע ההלכות.

ב' לפי דברי כבוד הרב שלמה אבינר שליט"א, מצווה מיוחדת של הרב היא מצוות ההוכחה.

ג' הפעילות של רב היא מורכבת מאד: פוסק הלכה, בורר סכסוכים ולכן דיין, דרשן, תלמיד חכם, אוהב שלום ודורש שלום, מקרב בריאות לתורה, נותן שיעורים ומלמד. יש כמה ספרים ומאמרים על תפקיד הרב לאורך השנים, וגם בימינו (רב, מרא דאתרא).  

ד' לכן, אפשר אולי להגיד, שהלכות הרב, הן ההלכות של כול אחד מהתפקידים האלה שעל הרב, רב בית כנסת, רב קהילה, רב עיר, לבצע. ההלכות מתאימות אל 'הקובע' שהרב לובש.