פירוש התורה - וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת: אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת בשלח:

[שמות טז לה] וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. 

[תרגום אונקלוס] וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲכַלוּ יָת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין--עַד דְּעָאלוּ, לַאֲרַע יָתֵיבְתָּא:  יָת מַנָּא, אֲכַלוּ--עַד דַּאֲתוֹ, לִסְיָפֵי אַרְעָא דִּכְנָעַן.

[תרגום יונתן] וּבְנֵי יִשְרָאֵל אָכְלוּ יַת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּחַיּוֹהִי דְמשֶׁה עַד מֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא מֵיתִיבָא יַת מַנָּא אָכְלוּ  וְעָלוּ לִסְיָיפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן:

א' תרגומים דומים למקרא.

ב' תרגום יונתן מוסיף בְּחַיּוֹהִי דְמשֶׁה עַד מֵיתֵיהוֹן שבעברית בחיי משה עד מיתתו, ועוד אַרְבְּעִין יוֹמִין בָּתַר מוֹתֵיהּ עַד דְּעָבְרוּ יוּרְדְּנָא שבעברית ארבעים ימים אחרי מותו (של משה רבינו, ע"ה), עד שעברו את הירדן.

-          יכול להיות שתרגום יונתן קושר בין המן לבין משה רבינו, כמו הקשר בין מרים הנביאה לבין הבאר שלה. כאשר מרים הנביאה

נפתרה, גם הבאר נעלם. יכול להיות שקשר דומה בין המן לבין משה רבינו ע"ה מרומז כאן, על ידי תרגום יונתן.

אולי שאלה, למה הקב"ה הקים קשר הזה? למה באר נעלם אחרי מות מרים? הרי הצדיקים נקראים חיים גם אחרי מותם.

מצאתי באתר he.wikisource.org/wiki/ביאור:חוקת_-_החיים_לאחר_מותו_של_הצדיק פרק שיכול לתרץ שאלה זאת:

מיתתה של מרים:

"א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (מועד קטן, כח.). אולם בעיון פשטני נראה כי מיתתה של מרים לא זו בלבד שלא כיפרה על עוון העם, אלא אף להפך. שנאמר: "ותמת שם מרים ותקבר שם. ולא היה מים לעדה" (במדבר, כ', א'-ב'). אלא שר' אמי לא התכוון לומר שעצם מיתת הצדיקים מכפרת, ר' אמי התכוון לומר בדבריו: שכאשר הצדיק מת, צריך כל העם לעשות חשבון נפש, ולהבין שהצדיקים מתים בעוון הדור. לפיכך העם צריך לשאול את עצמו מדוע מת הצדיק? מה אנו צריכים לתקן? כיצד אנו ממשיכים את דרכו ומורשתו? החזרה בתשובה מועילה גם אם העם עושים זאת מתוך פחד, באומרם: עד עכשיו היה הצדיק מגן על הדור, ומעתה מי יגן עלינו? כפי שנהגו השכנים של רבי זירא, כמובא בגמ': "כי נח נפשיה דר' זירא, אמרי: עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה, דהוה בעי עלן רחמי. השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה" (סנהדרין לז.). דהיינו, שכניו של ר' זירא היו פושעים ולאחר מותו חזרו בתשובה. כי אמרו: עד עתה ר' זירא הגן עליהם ומעתה אין מי שיגן עליהם. כלומר, אם מותו של הצדיק, מעורר את העם לחזרה בתשובה, הרי שנחשב הדבר כאילו הצדיק לא מת, כי בזכותו כל העם מתחיל לחיות. לפיכך חיותו וזכותו של הצדיק, מוסיפה להתקיים גם לאחר מות גופו. אבל אם הצדיק מת ומותו אינו משפיע על הכלל, ואף אחד לא חוזר בתשובה כתוצאה ממותו, אלא הכל נשאר כמו שהיה, כי אז נחשב שהצדיק מת מבחינת העם ואין לו שום קשר לעם, על כן גם זכותו של הצדיק אינה מזכה את העם בשפע וברכה. וכן נאמר: "ותמת שם מרים ותקבר שם" (במדבר, כ', א'). דהיינו, מאחר ולמותה של מרים לא הייתה שום השפעה על העם, לפיכך נפסק בארה של מרים מהם. שכן מצאנו שדרכה של מרים הייתה בטחון מלא בה', והודאה לה' על ניסיו ונפלאותיו. שנאמר: "ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (שמות, א', י"ז), ונאמר: "ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" (שמות, ט"ו, כ"א). אך ישראל לא המשיכו את מורשתה של מרים, אלא מיד לאחר מותה גילו את חוסר בטחונם, רבו עם משה וכפרו בכל הטובה. שנאמר: "וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'. ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו. ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות. ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם" (במדבר, כ', ג'-ו'). לפיכך "א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת". דהיינו, אין כוונתו לאפר הפרה המטהר את הנטמא למת. אלא כשהחי בא להטהר מטומאתו ע"י אפר הפרה, ביום השלישי וביום השביעי, יש לו להרהר בתשובה ולזכור את יום מותו. ואם עשה כן הרי שהפרה האדומה גרמה לו גם לכפרת עוונות. אך אם האדם בא לטהר רק את חיצוניותו, אין הפרה גורמת לו לכפרה אלא רק לטהרת הגוף. כך גם "מיתתן של צדיקים מכפרת", כאשר החי מהרהר בתשובה והולך בדרכו של הצדיק שנפטר. לפיכך נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה.

-          לכן, יכול להיות שתרגום יונתן מרמז דבר דומה למה שקרה למרים, גם למשה רבינו.