פירוש התורה - וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת בא:

[שמות יב מ] וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. 

[תרגום אונקלוס] וּמוֹתַב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דִּיתִיבוּ בְּמִצְרָיִם--אַרְבַּע מְאָה, וּתְלָתִין שְׁנִין. 

[תרגום יונתן] וְיוֹמַיָא דְיָתִיבוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּמִצְרַיִם תְּלָתִין שְׁמִיטִין דִּשְׁנִין דִּסְכוּמְהוֹן מָאתָן וְעֶשֶר שְׁנִין וּמִנְיַן אַרְבַּע מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין מִן דְּמַלֵּיל יְיָ לְאַבְרָהָם מִן שַׁעְתָּא דְמַלֵּיל עִמֵּיהּ בַּחֲמֵיסַר בְּנִיסָן בֵּינֵי פְּסוּגַיָיא עַד יוֹמָא דִּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 135]):

"והימים אשר ישבר בני ישראלי במצרים היו שלשים שמיטות של שנים, שמספרם מאתים ועשר שנים, ומנין ארבע מאות ושלושים שנה, (היינו) מן הזמן אשר דיבר ה׳ אל אברם, מן הזמן שדיבר עמו בחמשה עשר בניסן בברית בין הבתרים עד היום שיצאו מצרים."

-          מפורש יפה באותו הספר:

"ובזה הפירוש ניחא הא דכתיב: ״אשר ישבו במצרים וגו״, כי כן ישבו שם), והגירות התחיל מברית בין הבתרים, גם עבור האבות הק׳, וזה נמשך ת״ל (430) שנים. ומספר ת״ל שנים נחשב מן הזמן אשר דבר ה׳ אל אברהם. ״כי גר יהיה זרעך גו׳ וענו אותם ארבע גו׳״. והמספר ת׳ מאות אינו מוסב על ״וענו״ כי אם על ״גר יהיה גו׳, שהם התחילו מלידת יצחק הנקרא ״זרע״. ואימתי דבר ה׳ זה לאברהם מן השעה אשר דבר עמו בט״ו בניסן בין הבתרים, עד היום אשר יצאו ממצרים, ומבין הבתרים עד לידת יצחק היו שלשים שנה. נמצא שהם ג״כ ב׳ זמנים חלוקים, ל׳ שנה ות׳ שנה. ולכן נאמר ״שנה״ בכל אחד ואחד. ודעת רש״י אינו כן, שפירש ״אשר ישבו״, היינו אחר שישבו בשאר ארצות, כי החשבון מלידת יצחק, ול׳ שנה מברית בין הבתרים, ועיין רמב״ן באריכות ."