בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים חיים רחמים
כתוב בספר בראשית, פרשת וירא:
[בראשית כא טו] וַיִּכְלוּ
הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.
[תרגום אונקלוס] וּשְׁלִימוּ מַיָּא,
מִן רֻקְבָּא; וּרְמָת יָת רָבְיָא, תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא.
[תרגום יונתן] וַהֲווֹ כֵּיוַן
דְמָטוּ לְפִיתְחָא דְמַדְבְּרָא אִדְכְּרוּ לְמִטְעֵי בָּתַר פּוּלְחָנָא
נוּכְרָאָה וְלָקָה יִשְׁמָעֵאל בְּאֵישָׁא צְמִירְתָּא וּשְׁתִי כָּל מַיָא עַד
דִי שְׁלִימוּ כָּל מַיָא מִן קִרְוָא וְאִתְחֲרִיךְ וְאִתְקְלִישׁ בִּשְרֵיהּ וְסוֹבְרָתֵיהּ
וְאִשְׁתַּלְהִיאַת וּקְרָא לִדְחַלְתָּא דְאִיבָּא וְלָא עָנָא יָתָהּ וּמִן יַד
טַלְקַת יַת רִיבָא תְּחוֹת חַד מִן אִלָנַיָא:
[ירושלמי (קטעים)] וּשְׁלִימוּ מַיָא
מִן קַרְנַת וְטַלְקַת יַת טַלְיָא:
א' תרגום יונתן בעברית
([שרת"י במדינות – בראשית דף 202]):
"ויהיה
כאשר הגיעו לפתח המדבר נזכרו לצעות (לטעות) אחרי העבודה הזרה, ולקה ישמעאל בחולי
חמה כאש (והוא חולי הקדחת), ושתה כול המים עד שכלו כול המים מהחמת, ונשרף גופו
ונתמעטו איבריו ונתקמט (מתקמט) בשרו ונעשה חלש ודק, ונעשית (אמו) עייפה משאת אותו,
וקראה לאלהי אביה ולא ענו אותה, ומיד תשלך (תשליך) את הילד תחת אחד מן האלונות
(אילנות) המיוחדים (?)."
תרגום
יונתן מוסיף ומסביר:
-
הסיבה שנגמרו המים
וישמעאל הגיע למצב גופני קשה ביותר, היא העבודה הזרה שישמעאל עבד. יותר מזה, הגר
קראה גם היא לעבודה זרה, אלהי אביה, ולא נענתה.
יכול להיות
שבתרגום יונתן בפסוק זה, המדבר הוא משל לעבודה זרה, מקום ללא חיים, מקור לחולי, חם
ויבש, שורף והורס.
מצאתי
בהז"ל גם:
כתב הרש"ר הירש זצ"ל (אגרות צפון איגרת ח):
"במדבר קיבל את התורה ובכך היה לעם
במדבר, בלא ארץ ובלא אחוזת אדמה - היה לגוף אשר נשמתו תורתו... התורה, מילוי הרצון
האלהי, הם לו אחוזת אדמתו ומטרתו... כי אין לנו אלא לקדש את עצמנו לעשיית רצונו,
כדי שנקבל מידי ה' כשפע של אמצעים גם את הברכה היקרה לכל בני אדם... לכן ניתנו לו
לאחוזה ארץ וברכותיה, ניתנה לו מערכת מדינה, אך לא כמטרה ניתנו אלה..." אולי
כאמצעי למלא רצונו של הקב"ה (התוספת שלי).
[הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר
הירש,
בגרמנית: Samson Raphael Hirsch; כ"ד
בסיוון ה'תקס"ח, 20 ביוני 1808 – כ"ז בטבת ה'תרמ"ט, 31 בדצמבר 1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. במקביל לעמידתו בראשות המאבק ברפורמים ובפוזיטיביים ולקריאתו לדתיים השמרניים לפרוש מכלל
הציבור היהודי שזנח את שמירת המצוות, דגל בעצמו במודרניזציה ואקולטורציה מקיפות ובהשתלבות לשונית, תרבותית
ואזרחית באומה הגרמנית בגדרי שיטתו,
"תורה
עם דרך ארץ".]
-
יכול להיות שהלקח
הוא, הקב"ה יכול לעשות הכול, אותו דבר יכול להיות שפל או מורם, לפי רצון
הקב"ה. דוגמה טובה היא העושר, הכסף, היופי, ואפילו החוכמה, שיכולים להיות
לברכה או לעונש לאדם, לפי רצון ומחשבה הקב"ה.
ב' תרגום אונקלוס דומה למקרא.
ג' תרגום ירושלמי (קטעים) בעברית (תרגום שלי):
"ונגמרו
המים מן הכלי (כלי הרס) (כלי מחזיק מים), והשליכה את הנער."
טַלְיָא - תִּינוֹקֶת;
תִּינוֹק; נַעַר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה