פירוש התורה - וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת וירא:

[בראשית כא טז] וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.

[תרגום אונקלוס]  וַאֲזַלַת וִיתֵיבַת לַהּ מִקֳּבֵיל, אַרְחֵיקַת כְּמֵיגַד בְּקַשְׁתָּא, אֲרֵי אֲמַרַת, לָא אֶחְזֵי בְּמוֹתֵיהּ דְּרָבְיָא; וִיתֵיבַת מִקֳּבֵיל, וַאֲרֵימַת יָת קָלַהּ וּבְכָת.

[תרגום יונתן] וְאָזְלַת וִיתֵיבַת לָהּ לִסְטַר חַד וְטַלְקַת יַת פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה אַרְחִיקַת מִן בְּרָהּ כְּשִׁיעוּר מֵיגַד בְּקַשְׁתָּא אֲרוּם אָמְרַת לֵית אֲנָא יָכְלָא לְמֵיחֲמֵי בְּמוֹתָא דְטַלְיָא וִיתֵבַת מִקְבֵיל בְּרָהּ וַאֲרֵימַת יַת קָלָהּ וּבְכָת: 

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 205]):

"ותלך ותשב לה (הגר) לצד אחד מן הצד (שלא תראה במיתתו לנגד פניה). והשליכה את העבודה זרה שלה, (שהסירה עצמה מן הע"ז שהיא נגד אמונת אלקי עולם). שבאתו צד הרחיקה מבנה כשיעור משיכת הקשת (שהוא אלף אמה) כי אמרה: אין אני יכולה לראות במות הילד, ותשב מנגד בנה ותשא (ותישא) את קולה ותבך (ותבכה) – היינו שניחמה על רוע המעשה שעשתה בה, וריחקה את עצמה מע"ז."

תרגום יונתן מוסיף ומסביר:

-          וְטַלְקַת יַת פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה שבעברית והשליכה את העבודה זרה שלה.

יכול להיות שהגר ראתה שהאלילים שלה, אלילים מבית אביה, עבודה זרה, לא עונים ולא עוזרים, והשליכה אותם.

ברור שהאלילים לא עונים ולא עוזרים, שהרי מעשה יד אדם הם. אבל, מוזר ביותר שאנשים מצפים ומקווים שאלילים אלה כן יענו ויעזרו. וכאשר לא עונים, מתנקים האנשים באלילים ומשליכים אותם. יש כאן דבר מוזר, סתירה גדולה במעשי האנשים מול האלילים שלהם: אם האנשים כן מאמינים באלילים, שבגלל זה ביקשו מהם עזרה, איך האנשים לא מפחדים להשליך אותם, איך לא מפחדים שהאלילים יענישו אותם? יכול להיות שיש כאן בלבול וסיבוך במחשבת אנשים אלה: הם מנסים, לא יודעים מה קורה סביבם, למה הדברים קורים, למה יש יום ואחר כך לילה, ועוד. לכן, הם נצמדים לאלילים מעשה ידיהם, אולי אלה, אולי אלה, אולי כן יעזרו. ואם לא, משליכים אותם.

עד שבא אברהם אבינו וגילה את הקדוש ברוך הוא, האל האחד והיחיד, מלך המלכים, שברא השמיים והארץ, הים, וכן אשר בהם, כפי שכתוב בברכת דוד המלך:

[דברי הימים א פרק כט י-יג] י וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת-יְהוָה, לְעֵינֵי כָּל-הַקָּהָל; וַיֹּאמֶר דָּוִיד, בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם, וְעַד-עוֹלָם.  יא לְךָ יְהוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת, וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי-כֹל, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:  לְךָ יְהוָה הַמַּמְלָכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.  יב וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד, מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה; וּבְיָדְךָ, לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל.  יג וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ, מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ; וּמְהַלְלִים, לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ.

[נחמיה ט ה-ז] ה וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה, שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה, קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִן-הָעוֹלָם עַד-הָעוֹלָם; וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ, וּמְרוֹמַם עַל-כָּל-בְּרָכָה וּתְהִלָּה.  ו אַתָּה-הוּא יְהוָה, לְבַדֶּךָ--את (אַתָּה) עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת-כֻּלָּם; וּצְבָא הַשָּׁמַיִם, לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים.  ז אַתָּה-הוּא, יְהוָה הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים; וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ, אַבְרָהָם.

ב' תרגום אונקלוס דומה למקרא.