פירוש התורה - וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת וירא:

[בראשית כא לג] וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.

[תרגום אונקלוס] וּנְצַב נִצְבָּא, בִּבְאֵר שָׁבַע; וְצַלִּי תַּמָּן--בִּשְׁמָא דַּייָ, אֱלָהּ עָלְמָא. 

[תרגום יונתן] וּנְצִיב פַּרְדֵסָא בְּבֵרָא דְשֶׁבַע חוּרְפַן וְאַתְקִין בְּגַוֵיהּ מֵיכְלָא וּמַשְׁקַיָא לַעֲבּוּרַיָא וְלִתְאוּבַיָא וַהֲוָה מַכְרִיז עֲלֵיהוֹן תַּמָן אוֹדוּ וְהֵמִינוּ בְּשֵׁם מֵימְרָא דַיְיָ אֳלָהָא עַלְמָא: 

[ירושלמי (קטעים)] וּנְצִיב אַבְרָהָם פַּרְדֵס בִּבְאֵר שָׁבַע וְאַתְקֵן בְּגַוֵיהּ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְלִתְחוּמַיָא וַהֲוֹו אָכְלִין וְשַׁתְיָין וַהֲוֹו בַּעֲיָין לְמִתַּן לֵיהּ טִימֵי דִי אֲכָלוּ וּשְׁתוּ וְלָא צָבֵי לִמְקַבְּלָה מִנְהוֹן וַהֲוָה אָמַר לְהוֹן אֲבוּנָן אַבְרָהָם מִן מַה דְאָמַר וַהֲוָה עַלְמָא בְּמֵימְרֵיהּ צְלוֹן קֳדָם אֲבוּכוּן דְבִשְׁמַיָא דְמִן דִידֵיה אֲכַלְתּוּן וּשְׁתִיתְהוֹן וְלָא הֲוֹו זַעְיָן מִן אַתְרֵיהוֹן עַד זְמַן דַהֲוָה מְגַיֵיר יַתְהוֹן וּמָלִיף יַתְהוֹן אוֹרְחָא דְעַלְמָא וְאוֹדִי וְצַלִי תַּמָן אַבְרָהָם בְּשֵׁם מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָא דְעַלְמָא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 211]):

"וייטע פרדס בבאר (של) שבע כבשות, והתקין בתוכו מאכל ומשקאות להעוברים והשבים, והיה מכריז עליהם שם: הודו והאמינו בשם מאמר של ה' אלקי העולם."

תרגום יונתן מוסיף ומפרש את פסוק המקרא.

ב' תרגום ירושלמי (קטעים) בעברית (תרגום שלי):

תְּחוּמָא (בבא קמא כ א; בבא בתרא נא א; זבחים ב ב)   -   תְּחוּם בֵּית הַמִּדְרָשׁ

הָווּ   -   הוֹוִים; יִהְיוּ

בָּעֲיַין (ברכות יב א)   -   שְׁאֵלָתֵנוּ

בָּעֲיָין   -   מְבַקְּשׁוֹת; צְרִיכוֹת

לְמִיתַּן   -   לָתֵת

צָבֵי (בבא מציעא טו א; בבא בתרא קיא ב; סנהדרין סה ב)   -   חָפֵץ

וְלָא   -   וְאֵין הַדָּבָר כֵּן

מִינְּהוֹן   -   מֵהֶם

צַלּוֹ (ברכות ל ב)   -   הִתְפַּלְּלוּ

לזוע - (פ') לזוז, לנוע, לנוד, להתנענע, להיות בתנועה מתמדת; להירתע, להיסוג; לרעוד, להזדעזע, לרטוט (BABYLON)

"וייטע אברהם פרדס בבאר שבע, והתקין בתוכו מאכל ומשקאות, ובתחומם (ובתוכם) והיו אוכלים ושותים, והיו שואלים (מבקשים) למי שנתן להם את הטעמים שאכלו ושתו, והוא (שנתן להם לאכול ולשתות) אינו חפץ לקבל מהם (תשלום עבור האוכל והשתייה שאכלו ושתו), והיה אומר להם אברהם אבינו: מי שאמר והיה העולם במאמרו, תתפללו לאביכם שבשמיים, שמן ידו אכלתם ושתיתם. ולא היו זזים ממקומם עד שהיה (אברהם) מגייר אותם, ומלמד אותם דרך העולם, והודה והתפלל שם אברהם בשם (לשם) מאמר ה' אלקי העולם."

-          ירושלמי (קטעים) מוסיף ומפרש המקרא, אפילו יותר מאשר תרגום יונתן.

-          כותב ירושלמי (קטעים) דַהֲוָה מְגַיֵיר יַתְהוֹן שבעברית שהיה (אברהם) מגייר אותם.

אפשר אולי להבין שאברהם אבינו היה מגייר אנשים בתמורה לכך שהיה נותן להם לאכול ולשתות. במבט ראשון קשה להבין זאת. אבל, יכול להיות שהגיור שעליו מדבר הירושלמי (קטעים) הוא קבלת שבע מצוות נוח, ולא גיור יהודי כהלכה שאנו מכירים אותו.