וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ג יג] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל.

[תרגום אונקלוס] ואמר ה' אלוהים לאיתתא, מא דא עבדת; ואמרת, איתתא, חויא אטעייני, ואכלית. 

[תרגום יונתן] וַאֲמַר יְיָ אֱלהִים לְאִיתְּתָא מַה דָא עָבַדְתְּ וַאֲמַרַת אִיתְּתָא חִוְיָא אַשְׁיַינִי בְּחוּכְמָתֵיהּ וְאַטְעַיְינִי בְּרִישְׁעוּתֵיהּ וַאֲכָלִית: 

א' רש"י מפרש:

השיאני - הטעני כמו (דברי הימים ב לב טו) "אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ "

ב' תרגום אונקלוס דומה למקרא.

ג' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 41]) :

"ויאמר ה׳ אלקים לאשה: מה זאת עשית, ותאמר האשה: הנחש פתני בחכמתו, והטעה והתעה אותי ברשעתו ואכלתי".

-          מוסבר בהמשך ([שרת"י במדינות – בראשית דף 41]) :

בקונטרס פניני התרגומים העיד בזה לבאר דברי המתרגם, וז״ל: למלה ״השיאני״ יש שתי משמעויות. יש כתב שהוא לשון ״הטעני״, כמו(ישעיה לו) ״אל ישיא אתכם חזקיה״. ואילו כאן יש כתב שהוא לשון ׳פיתוי׳. ודומה שלשני פירושים אלו נתכוין התיב״ע שכתב: הנחש פתני בחכמתו, דהפתוי הוא בחכמה, והטעה אותי ברשעתו, והטעות נובעת מרשעותו, עכ״ל.

-          חווה, האישה, מכירה בטעותה ובחטאה. היא גם מצביע על מעשה הפיתוי, ועל תכונות המפתה עבור פיתוי מוצלח: הנחש פתני בחכמתו וגם והתעה אותי ברשעתו .

-          החוכמה היא דבר נפלא, מתנה ענקית מהקב"ה. אבל, אם החוכמה מתחברת לרשע, החיבור הזה קטלני. לכן, יש להיזהר ממנו פעמיים, ואפילו יותר. הכי טוב, להתרחק ממנו, לנתק מגע ממש.