בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ג יט]  בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ:  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. 

[תרגום אונקלוס]  בזיעתא דאפך, תיכול לחמא, עד דתיתתב לארעא, דמינה אתבריתא:  ארי עפרא את, ולעפרא תתוב. 

[תרגום יונתן] בְּלֵיעוֹת כַּף יְדָךְ תֵּיכוֹל מְזוֹנָא עַד דְתֵיהֲדוֹר לְעַפְרָא דְמִינָהּ אִיתְבְּרִיאַת אֲרוּם עַפְרָא אַנְתְּ וּלְעַפְרָא תְּתוּב דְמִן עַפְרָא אַנְתְּ עָתִיד לְמֵיקוּם לְמִתַּן דִינָא וְחוּשְׁבְּנָא עַל כָּל מַה דַעֲבַדְתְּ בְּיוֹם דִינָא רַבָּא: 

א' לעניות דעתי, תרגום אונקלוס דומה למקרא.

ב' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 44]) :

"ביגיעת כף ידך תאכל מזון עד שובך אל העפר שממנה נבראת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, כי מן העפר אתה עתיד לקום ליתן דין וחשבון על כל מה שעשית, ביום דין הגדול."

ג' תרגום יונתן מוסיף:

דְמִן עַפְרָא אַנְתְּ עָתִיד לְמֵיקוּם לְמִתַּן דִינָא וְחוּשְׁבְּנָא עַל כָּל מַה דַעֲבַדְתְּ בְּיוֹם דִינָא רַבָּא: 

שבעברית:

כי מן העפר אתה עתיד לקום ליתן דין וחשבון על כל מה שעשית, ביום דין הגדול.

-          תרגום יונתן מדבר בפירוש על תחיית המתים דְמִן עַפְרָא אַנְתְּ עָתִיד לְמֵיקוּם!

-          יש כאן עוד דבר, שאני לא יודע איך לתרץ אותו: לְמִתַּן דִינָא וְחוּשְׁבְּנָא עַל כָּל מַה דַעֲבַדְתְּ בְּיוֹם דִינָא רַבָּא .

לפי מיטב זכרוני, חז"ל מדברים על דין וחשבון לפני הקב"ה מיד אחרי הפטירה, או אחרי כמה גלגולים, אבל לא בזמן תחיית המתים.

-          ובאמת, מצאתי באותו הספר שרת"י במדינות ([שרת"י במדינות – בראשית דף 45]) :

גם בהא דכתב המתרגם: דמן עפרא אנת עתיד למיקום למתן דינא וחושבנא... העיר המחבר הנ״ל, וז״ל: והנה מצאנו חידוש גדול בדברי התיב״ע, שהאדם נידון על חטאיו לאחר מותו, לא מיד אחר צאת נפשו מגופו המת, אלא שמן העפר עתיד האדם לקום, ואז נשמתו וגופו יהיו נידונים יחד, ויתנו דין וחשבון על מעשיהם. שאל״כ הנשמה לחוד והגוף לחוד יכולים לתלות החטא האחד במשנהו. וכמאמר חז״ל בתנחומא במשל העיור והחיגר, שהחיגר טען שלא הוא אכל מפירות הגן, שהרי לא יכול היה ללכת. והעיור טען שלא הוא אכל, שהרי אינו יכול לראות. ולכן לקח אותם בעל הגן, ושם את החיגר על כתפי העיור, והענישם יחד. שהרי העיור הלך עפ״י הנחיית החיגר, וביחד עשו את העבירה, עכ״ל.