וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ד ג] וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.

[תרגום אונקלוס] והוה, מסוף יומין; ואייתי קין מאיבא דארעא, קורבנא--קודם ה'. 

[תרגום יונתן] וַהֲוָה מִסוֹף יוֹמַיָא וּבְאַרְבֵּסַר בְּנִיסָן וְאַיְיתֵי קַיִן מֵאִיבָּא דְאַרְעָא מִזְדְרַע כּוּתְנָא קָרְבַּן בִּכּוּרַיָא קֳדָם יְיָ:

א' תרגום אונקלוס דומה למקרא.

ב' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 48]) :

"ויהי אחר כלות ימים, וזה היה בארבעה עשר בניסן, וקין הביא מפרי האדמה, מזרע פשתים שביכרו, קרבן (בכורים) מנחה לה'".

-          פירוש רש"י מתקשר לתרגום יונתן:

מפרי האדמה - מן הגרוע [ בראשית רבה כב ה].  ויש אגדה שאומרת: זרע פשתן היה [תנחומא ט] .

ג' יש אולי כמה שאלות, שכנראה אין לי תשובה להן:

-          אדם, חווה, קין, והבל ידעו קיומו ותפקידו של הקב"ה. איך, אחריהם, האנושות התדרדרה לעבודת אלילים, ורק אברהם אבינו הביא את האמונה באל אחד, הקב"ה, מחדש?

-          במבט ראשון, קין מילא מצוות הקב"ה, לעבוד את האדמה ולחיות חפרי האדמה:

[בראשית ג יז-יט] "יז וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ:  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב."

לכן, יכול להיות שקין הביא כקורבן להקב"ה מה שיצא לו מן האדמה.

אזי, למה הקב"ה העדיף את קורבנו של אחיו, הבל?

-          יש אולי עוד רמז בתרגום יונתן: וַהֲוָה מִסוֹף יוֹמַיָא וּבְאַרְבֵּסַר בְּנִיסָן שבעברית ויהי אחר כלות ימים, וזה היה בארבעה עשר בניסן.

יכול להיות רמז שקץ הימים, ז"א, ביאת המשיח, יהיה בי"ד בניסן. וזה התממש כבר פעם אחת ביציאת מצרים, בזמן משה רבינו ע"ה.