וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ג ו]  וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.

[תרגום אונקלוס]  וחזת איתתא ארי טב אילנא למיכל וארי אסו הוא לעיינין, ומרגג אילנא לאסתכלא ביה, ונסיבת מאיביה, ואכלת; ויהבת אף לבעלה עימה, ואכל. 

[תרגום יונתן] וְחָמַת אִתְּתָא יַת סַמָאֵל מַלְאָךְ מוֹתָא וּדְחִילַת וְיַדְעַת אֲרוּם טַב אִילָנָא לְמֵיכַל וַאֲרוּם אָסוּ הוּא לִנְהוֹרָא דְעַיְינִין וּמְרַגֵג אִילָנָא לְאִיסְתַּכְּלָא בֵּיהּ וּנְסִיבַת מֵאִיבֵּיהּ וַאֲכָלַת וִיהָבִית אַף לְבַּעֲלָהּ עִמָהּ וְאָכָל:

א' תרגום אונקלוס לעברית:

"וראתה האישה הרי טוב האילן למאכל, והרי רפואה הוא לעיניים, ונחמד האילן להסתכל בו, ולקחה (האישה) מפריו ואכלה, ותיתן אף לבעלה עמה, ואכל."

ב' תרגום יונתן לעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 37]) :

"והאישה ראתה את סמאל המלאך המוות, ויראה, והכירה שהעץ טוב למאכל, ומועיל להאיר העיניים, ונחמד העץ להסתכל עליו, ותיקח מפריו ואכלה, ותיתן גם לבעלה עמה, ואכל."

ג' תרגום יונתן מוסיף וְחָמַת אִתְּתָא יַת סַמָאֵל מַלְאָךְ מוֹתָא וּדְחִילַת שבעברית והאישה ראתה את סמאל המלאך המוות, ויראה ...

-          כתוב בהמשך ([שרת"י במדינות – בראשית דף 39]) :

"ברפר אהבת יונתן כאן מפרש, שכוונת המתרגם לפרש תיבת ״ותרא״, מלשון ראייה, וגם מלשון יראה, כאילו היה כתוב ותירא, שראתה המלה״מ (מלאך המוות) ותירא. וענינו, שבתחילה לא ראתה רק את הנחש לפניה כמין גמל, וכאשר נתנה בדעתה לעבור על ציווי השי״ת, אז ראתה השראת הס״מ (סמאל) שרכב על הנחש, וידעה והבינה שכ״ז (שכול זאת) הוא בעצתו, כדאי׳ בפרקי דרבי אליעזר פי״ג, וזוה״ק (זהר הקדוש) סז לה ב, ותירא, שבא המלה״מ (מלאך המוות) להמיתה על מחשבתה הלא טובה, כמבואר בב״ב (שכן יש בכחו): הוא היצה״ר (היצר הרע), הוא הס״מ (סמאל), הוא המלה״מ,(מלאך המוות) יורד ומתעה כו׳ ונוטל נשמה."