פירוש התורה - וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת ויצא:

[בראשית ל ב] וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.

[תרגום אונקלוס] וּתְקֵיף רֻגְזָא דְּיַעֲקוֹב, בְּרָחֵל; וַאֲמַר, הֲמִנִּי אַתְּ בָּעְיָא הֲלָא מִן קֳדָם יְיָ תִּבְעַן, דִּמְנַע מִנִּיךְ, וַלְדָּא דִּמְעֵי.

[תרגום יונתן]  וּתְקֵיף רוּגְזָא דְיַעֲקב בְּרָחֵל וַאֲמַר עַד דְאַנְתְּ בַּעְיָא מִנִי בְּעִי מִן קֳדָם יְיָ דְמִן קֳדָמוֹי הִינוּן בְּנַיָא וְהוּא מְנַע מְנִיךְ פְּרִי מֵעַיָא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 341]):

" וייחר אף יעקב ברחל, ויאמר:  עד שאת מבקשת ׳׳ממני׳׳ בנים, תבקשי מהשי׳׳ת, שיש בידו ליתן לך בנים, שהוא יתברך הוא אשר מנע ממך פדי בטן."

-          תרגום אונקלוס דומה לתרגום יונתן.

-          לפי המקרא, ועוד יותר מפורש לפי התרגומים, יש אולי רושם שיעקב אבינו לא מגלה אמפטיה, הזדהות

רגשית, עם רחל בכאבה. במבט ראשון, יכול להיות שתשובתו לרחל נראית גסה וחסרת רגישות. אבל, יכול להיות שתשובתו של יעקב היא ישירה ועניינית.

לעומת זאת, רבקה מדברת אל יעקב בצורה אחרת (תרגומים דומים למקרא):

[בראשית כז מד] וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ. 

רבקה אומרת וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים , אפילו שהיא יודעת ברוח הקודש שיעקב יהיה שמה, עם לבן, יותר מעשרים שנה. רבקה מנסה לנחם, לעודד את יעקב, להרגיע את הפחדים שלו לפני העזיבה הארוכה.

למה ההבדל הזה, בין דיבור רבקה אל יעקב, לבין הדיבור של יעקב אל רחל?

יכולים להיות כמה תירוצים:

אהבת האם לבנה גדולה ביותר, יותר גדולה מאשר אהבת האיש לאשתו, וכנראה גם מאשר אהבת האישה לבעלה.

יכול להיות שהתשובה, ובכלל הדיבור אמורים להיות מתאימים לנסיבות. יכול להיות שיעקב לא היה עוזב בכלל את בית אביו אם היה יודע שיחזור רק אחרי עשרים שנה. לעומת זאת, רחל אמורה לפעול באופן מידי, והיא בצמה, 'לקחת את עצמה בידיים'. לכן, יעקב עונה לה ישירות, עניינית, וגם במבט ראשון בלי רחמים. אבל זה עבד, רחל תיילד גם היא שני בנים.

יכול להיות רמז גדול, התפילה הישירה אל הקב"ה, של מי שזקוק לרחמי הקב"ה (האם יש מישהו שלא זקוק לרחמי הקב"ה?!), היא היעילה, האפקטיבית ביותר. לכן, יעקב אבינו מבקש מרחל שהיא בעצמה תתפלל אל הקב"ה, היא בעצמה תבדוק מעשיה ותתקן אותם.

ב' תרגומים דומים למקרא.