[במדבר יא לג] הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד.

 בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

       כתוב בספר במדבר, פרשת בהעלותך: 

[במדבר יא לג] הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד.

[תרגום אונקלוס] בִּשְׂרָא עַד כְּעַן בֵּין שִׁנֵּיהוֹן עַד לָא פְסַק וְרוּגְזָא דַּייָ תְּקֵיף בְּעַמָּא וּקְטַל יְיָ בְּעַמָּא קְטוֹל סַגִּי לַחְדָּא׃

[תרגום יונתן] רַשִׁיעַיָא הֲווֹן אָכְלִין מִן בִּשְרָא וּלְמַאן דְיַהֲבִית לְהוֹן לָא הֲווֹן מְכָרְכִין בִּישְרָא עַד כְּדוֹן הֲוָה בֵּינֵי כַּכֵיהוֹן עַד לָא פָסַק וְרוּגְזָא דַיְיָ תַּקִיף בְּרִשְׁעֵי עַמָא וּקְטֵיל יְיָ בְּעַמָא קְטוֹל סַגִי לַחֲדָא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 184]):  

הרשעים היו אוכלים מן הבשר: למי־ שניתן להם לא היו מברכין. בשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת, ואף ה׳ חרה ברשעי העם, והרג ה׳ בעם הרג רב מאד.

-        קיימת השאלה, גם אצל חז"ל, למה העונש מהקב"ה, אחרי שנתן בשר לבני ישראל? תרגום יונתן מתרץ  לָא הֲווֹן מְכָרְכִין

שבעברית לא היו מברכין. אולי לזכור, את התירוץ לחורבן בית המקדש השני, שתלמידים חכמים "לא בירכו ברכות לימוד התורה, לפני הלימוד". גם בפסוק שלנו כאן, אני מניח לָא הֲווֹן מְכָרְכִין סימן למצב הרוחני והמוסרי הבעיתי של בני ישראל במדבר, לפני כניסתם לארץ ישראל. הלקח: לא להתייאש לעולם!