[במדבר יב א] וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.

 דברים חיים רחמים

            כתוב בספר במדבר, פרשת בהעלותך: 

[במדבר יב א] וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.

[תרגום אונקלוס] וּמַלֵּילַת מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל עֵיסַק אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִּנְסֵיב אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִּנְסֵיב רַחֵיק׃

[תרגום יונתן] וְאִשְׁתְּעִיוּ מִרְיָם וְאַהֲרן בְּמשֶׁה פִּתְגָמִין דְלָא מְהַגְנִין עַל עֵיסַק אִתְּתָא כּוּשְׁיָיתָא דְאַסְבוֹהִי כוּשָׁאֵי לְמשֶׁה בְּמֵיעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם פַּרְעה וְרִיחְקָהּ אֲרוּם לְאִיתָא אַסְבוֹהִי יַת מַלְכְּתָא דְכוּשׁ וְרָחִיק מִינָהּ:

[ירושלמי (קטעים)] וְאִשְׁתָּעוּ מִרְיָם וְאַהֲרן בְּמשֶׁה עַל עֵיסַק אִיתָא כּוּשְׁיָיתָא דִנְסִיב וְהָא לָא אִיתָא כּוּשְׁיָיתָא הֲוָת צִפּוֹרָה אִתַּת משֶׁה אֶלָא הֵיךְ מַה דְהַדֵין כּוּשְׁיָא מְשַׁנֵי בִּשְׂרֵיהּ מִכָּל בִּרְיָיתָא כֵּן הֲוָת צִפּוֹרָה אִתַּת משֶׁה יָאֶה בְּרֵיוָהּ וְשַׁפִּירָא בְחִזְוָהּ וּמְשַׁנְיָא בְּעוֹבָדַיָא טָבָא מִכָּל נְשַׁיָא דְדָרַיָא הַהוּא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 185]):  

וישתמעו מרים וארון במשה, דברים שאינם מהוגנים, על עסק אישה כושית שהשיאו הכושיים למשה כשברח מלפני פרעה, וריחק אותה, כי לאשה השיאוה לו את מלכת כוש, והרחיק עצמו ממנה.

-        ירושלמי (קטעים) בעברית:

וישתמעו מרים ואהרון במשה, על עסק האישה הכושית שנשא, אבל לא אישה כושית הייתה ציפורה אשת משה, אלא מה כושית: מתרץ, בשרה (יפה יותר, טוב יותר, משובח יותר) מכול הבריות, כן הייתה ציפורה אשת משה יפה בחזותה וטובה במראה, והסיבות הטובות (התירוצים) שבמעשיה, טובה מכול הנשים בדור ההוא (הדור שלה).

-        רש"י מפרש באופן דומה, גם הוא משבח את יופייה ומעשיה הטובים של ציפורה, אשת משה רבינו ע"ה.

-        לעניות דעתי, מעשה משה רבינו ע"ה היה מכוח תפקידו כמנהיג עם ישראל. הוא היה מדבר לעתים דחופות, כמעט כול יום עם

הקב"ה. לחן, היה צריך להיות רחוק מאישה. לעניות דעתי, זה היה דבר קשה גם עבור משה רבינו, וגם בשביל ציפורה, אשתו, וגם בשביל יתרו חמו, אביה של ציפורה. יתרו, ציפורה, ובניה באו למשה רבינו, אבל הוא גירש אותם. יכול להיות שעל זה מדברים על בניה של ציפורה, לפי שהיא מגדלת אותם. יכול להיות כאן רמז שהילדים נקראים על שמו שמי שמגדל אותם. כנראה זה נכון גם לגבי ילדים מאומצים, הנקראים לפי שמם של ההורים המאמצים, ולא לפי שמם של ההורים הביולוגים.

-         לעניות דעתי, יש כאן עוד דבר מעניין: התורה, התרגומים, המפרשים, מדברים מאד יפה על ציפורה, אפילו שהיא לא הייתה

מבני ישראל, אלא מדיינית. יותר מזה: יכול להיות שבשוחות לציפורה, יש אולי ביקורת מרומזת למשה רבינו ע"ה, שלא ידע, שלא הצליח, לחבר בין ביצוע התפקיד הציבורי לבין ביצוע התפקיד המשפחתי?